סבדי (שלום) יקיריי:
מלואנג פרובנג המשכנו למונג נוי- איזה קסם של מקום!

From laos post 2

מונג נוי הוא כפר על הנהר וצריך לשוט בסירה כדי להגיע אליו. איך שהגענו וירדנו מהסירה, התאהבתי במקום- היה בו משהו ממש נעים ונחמד. את הלילות בכפר ישנו בבונגלו על שפת הנהר עם מרפסת וערסל- היה אדיר!
ביום השני, יחד עם ה"חבורה" שלנו (2 אוסטרלים, 2 צרפתים ואיטלקי שגר בצרפת מה שיוצר מבטא ממש מצחיק..) שכרנו 2 סירות שטנו במעלה הנהר.

From laos post 2

עצרנו באיזה כפר שממש הרגשתי כאילו אנחנו התיירים הראשונים שמגיעים למקום. בילדים ממש אחזה התרגשות והם התרוצצו אחרינו. צילמנו אותם והראנו להם את התמונות והם ממש התלהבו מזה. הצטערנו שאין לנו דרך לתקשר איתם יותר מלהגיד שלום ולשאול איך קוראים להם.

From laos post 2

בהמשך היום נהגי הסירות דגו ארוחת צהריים. בזמן האוכל הנהג המבוגר שהיה גם סוג של מדריך סיפר לנו על החיים בלאוס בזמן מלחמת ויאטנם (התחבאו במערה במשך 8 שנים ואכלו עשבים ופקעות(, היה מאוד מעניין. הלאים שותים מלא אלכוהול ובמיוחד לאו-לאו, המשקה המקומי וכמובן שהם שתו הרבה בזמן האוכל ומזל שהנהר רחב כי זגזגנו כל הדרך בחזרה לכפר...
יום אחרי הלכנו ברגל ל-2 כפרים נוספים, הדרך היתה יפיפיה- שדות אורז, הרים ומזג אוויר מקסים.
למחרת אריאל ממש רצה לחזור לחקור איזו מערה שדילגנו עליה בשל המחסור בפנס אבל אני ויתרתי בשל רגל פצועה (אל דאגה, לרגל ולי שלום..) והעברתי את היום בקריאה בערסל מול הנהר- תענוג!
את מונג נוי עזבנו בצער רב והמשכנו צפונה ללואנג נמטה- בחזרה לציוויליזיה.. (מונג נוי מנותקת וחשמל יש רק כמה שעות ביום). הגענו לגסט האוס מקסים, ממש מלון וכל זה בשביל 13 ש"ח, אין דברים כאלה! לואנג נמטה לא כל כך מרגשת (חוץ מהחדר שישנו בו כמובן..) ולכן המשכנו למונג סינג- כפר קטן ממש ליד הגבול עם סין. אמנם התושבים לאים אבל מאוד מלוכסנים ונראים סינים.
במונג סינג משכנו כליה (במונחים לאים) כדי לסבסד את הטרק שיצאנו אליו יחד עם מדריך צמוד.. היום הראשון של הטרק היה מעולה. התחלנו בטיפוס ממש לא קל (הכה בי איך התנוונתי בחודשים האחרונים) אבל ורן המדריך הכין לנו מקלות הליכה מבמבוק ובסוף סיימנו את העליה בהצלחה. במהלך היום ראינו מפלים ונופים ממש יפים.

From laos post 2

אחה"צ הגענו לכפר בו העברנו את הלילה בבית של ראש הכפר (בקתת עץ פשוטה אם תהיתם..).
השלב הבא היה להתקלח.. הלאים עם מאוד שמרן, הלאיות לא מסתובבות בגופיות ובטח שלא בבגד ים. המקלחת הכפרית היא בעצם צינור שיוצאים ממנו מי נהר קפואים וכולם מתקלחים ביחד- גברים, נשים וילדים. הנשים מקלחות עם מאין סדין שמקיף אותן לגמרי וממש לא ברור לנו איך הן יוצאות נקיות משם.. אני וכנרת קיבלנו אישור להתקלח עם בגד ים והאנשים לא כל כך ידעו איך לעכל את זה.. היתה חוויה מעניינת. על הפרטיות של הלאים אין מה לדבר בכלל. קשה לקלוט את זה בכלל! רעננים ונקיים (?!) ישבנו לאכול ארוחת ערב מפנקת. אחרי האוכל הגיע זמן המסאז'. כן, כן- באו בנות האקה לבושות בלבוש המסורתי ועשו לנו מסאז'! ליגה אחרי יום של הליכה מאומצת. אני קיבלתי את המסאז'יסטית האגריסיבית מכולן אבל רוב הזמן זה היה ממש נעים.. בשאר הזמן זה היה די אלים אבל מצחיק...
אחרי המסאז' הלכנו לכפר ליד כי היתה בו מסיבה גדולה. התקבלנו שם כאילו היינו אורחי כבוד- מיד הביאו שולחן, כיסאות ומלא אוכל ואלכוהול. היה ערב בהחלט חוויתי ומאוד משעשע.
באיזשהו שלב בערב, כשהתחילו הריקודים (הלאים רוקדים כל כך מצחיק!) ניגש איזה בחור לאי עם חבר שלו ורצה שאני ארקוד איתו.. כמובן שגררתי איתי את כנרת כדי שאני לא אתפדח לבד.. ורק אז קלטתי שהם רוקדים סלואו.. לא היה יותר כיתה ו' מזה, בחיי! אני וכנרת היינו עסוקות בעיקר בלהתפקע מצחוק.. מסכנים הבחורים. בריקודי זוגות אח"כ כבר רקדתי עם כנרת, פשוט הולכים בזוג במעגל ועושים כל מיני תנועות מצחיקות עם הידיים. בסוף הערב היו ריקודי שורות- כל הילדים התקבצו ורקדו. הריקוד הראשון היה "ריקוד השורות", אותו אחד שרוקדים בארץ ובעולם.זה היה מפתיע, מעניין מי לימד אותם.
היום השני של הטרק היה קצת מעצבן. עברנו בכל מיני כפרים והנשים עטו עלינו כדי שנקנה כל מיני דברים שהם הכינו.סוף היום היה נחמד יותר- הלכנו בשדות אורז ובמבוק והיה יפה.
סכה הטרק היה מאוד חווייתי ונחמד.

בינתיים קיבלנו החלטה שאחרי שהגענו לגבול הצפוני ביותר, הגיע הזמן לבקר בגבול הדרומי ביותר (קמבודיה) ובכלל לבלות קצת בדרום לאוס.
המסע מהצפון אל הדרום ארוך ומפרך. אתמול אחרי נסיעה של 4 שעות והמתנה של עוד 4 עלינו על אוטובוס שלקח אותנו לוינטיאן, עיר הבירה. כמובן שלא יצאנו בזמן אבל מילא. אחרי 10 דק נסיעה עלו רעשים מטרידים מהאוטובוס שבק חיים. באסה רצינית. אחרי שעה וחצי הביאו אוטובוס חלופי ויצאנו שוב לדרך. הנסיעה היתה מזעזעת! עד 23:00 היה קריוקי לאי בקולי קולות, אחרי זה כל הלילה היתה מוסיקה וב-6:00 בבוקר כנראה שהחליטו שישנו מספיק ושמו שוב את ערוץ הקריוקי. גם כן מדינת עולם שלישי.... בכל מקרה, אחרי 17 שעות שאני לא מאחלת לאף אחד הגענו. אנחנו מתאוששים והיום בלילה שוב נסיעה של 11 שעות (היא אמורה להיות נורמלית יותר, תחזיקו אצבעות!).
אוהבת מאוד!