פעם אחרונה שכתבתי התלבטתי מאוד אם לצאת לטרק לפני או אחרי ליל הסדר. החלטנו לצאת לפני כי רצינו לצאת עם החבר'ה שעשיתי איתם את הטרק הקודם. הבנים ברגע האחרון דחו את היציאה ביום ולכן יצאתי עם תמר, הגר וכנרת התוספת החשובה :-) ובליווי דורגה ודיטריס הפורטרים היקרים.
קשה לכתוב חוויות מטרק של שבועיים אבל אנסה בכל זאת.. סכ"ה כל הסיפור כולל נסיעות- 16 יום, מתוכם 13 ימי הליכה, עליה לגובה של 5416 מטר! שאת הטירוף של הגובה אני לא יכולה להסביר בכלל. פשוט חוויה מטורפת!! חלק מה-13 ימים של הליכה הלכנו די מעט מה שהשאיר די פנאי להתחרדן בשמש ולהנות מההרים המטורפים מסביבנו. באיזשהו שלב הפסקנו לקרוא לזה טרק וקראנו לזה "נופש אנפורנה" :-)
הערב השני היה ליל הסדר. תמר המלכה דאגה להביא מבית חב"ד הגדה ומצות ולקנות מצרכים לחרוסת. וככה מצאנו את עצמנו יחד עם עוד 8 ישראלים, אי שם בהרי ההימלאיה הנפאלים קוראים את ההגדה, שרים שירים ואוכלים מצות וחרוסת שהכנו וקיבלה המון מחמאות..
אחד הקטעים המצחיקים היה כשהפורטרים הצטרפו אלינו לשירת "אחד מי יודע" אחרי שתמר עבדה קשה כדי ללמד אותם במהלך ההליכה באותו יום.
היה ערב מוצלח ומהנה אך גם די הזוי...
 |
| From אראונד אנאפורנה |
 |
| From אראונד אנאפורנה |
 |
| From אראונד אנאפורנה |
*מי חד העין ששם לב שמתוך 12 ישראלים יש 2 משגבניקיות?! עולם קטן..
יום אחרי, לקראת סוף יום ההליכה- נפתחו שערי שמיים והלכנו בגשם סוער. היה כמובן ממש מבאס, הגענו רטובות לגמרי אבל מזל ששאה הטרק היה מז"א מעולה.
הנופים בטרק היו פשוט משגעים ומאוד מגוונים- המון הרים מושלגים הקיפו אותנו והיה כיף שממש ראינו את ההתקדמות ואיך לאט, לאט אנחנו כמעט בגובה שלהם.
אחרי שבמשך 8 ימים עקבנו אחרי השלטים למנאנג היינו מאושרות להגיע לכפר. מנאנג נמצא בגובה 3500 מטר וחייבים להישאר בה אקסטרה יום בשביל לתת לגוף להתאקלם לגובה כי בימים
שאחרי העליה בגובה מאוד מהירה.
.jpg) |
| From אראונד אנאפורנה |
כיוון שכולם שוהים במנאנג לפחות יום וחצי יש שם כל מיני הפתעות מאוד נעימות שכמובן ניצלנו עד תום... קודם כל מאפיות מעולות! אמנם היינו רק יום וחצי אבל הספקנו לטעום לא מעט מהמאפים והעוגות. תענוג! בצהריים של היום הראשון הלכנו להרצאה שרופאים מעבירים בנושא מחלת גבהים. מה אני אגיד, יצאנו די מפוחדות... זו מחלה ממש מסוכנת שתכלס אם לא תופסים בזמן את הסימפטומים ויורדים מהר בגובה, מתים...
ביום מנוחה שם אני וכנרת הסתובבנו בכפר שנמצא במקום מדהים, שיחקנו קצת עם הילדים ואחהצ הלכנו יחד יחד עם כל הבנות לראות סרט ב"קולנוע" נער החידות ממומבאי, קיבלנו פופקורן ותה וכל זה תמורת 7 ש"ח...
ממנאנג החלטנו להיות בנות אחראיות ולהקשיב לעצת הרופאים ולכן במקום לעבור את הפאס אחרי 2 לילות, ישנו 3 לילות לפני היום הגדול.. רק שלצערנו זה לא נגמר כמצופה. בלילה השני אחרי מנאנג הגר ממש לא הרגישה טוב וגם לכנרת היו כאבי ראש ולכן אחרי לילה שאף אחת מאיתנו לא ישנה מרוב לחץ (כי חייבים במצב כזה לרדת בגובה כמה שיותר מהר) עם אור ראשון נפרדנו מאחיותנו.
הסבר קצר על עניין האחיות.. מסתבר שבנפאל לכל אח או אחות במשפחה יש שם תואר על פי הגיל. הפורטרים נתנו לנו את השמות המתאימים לפני הגיל שלנו וככה בעצם הפכו אותנו לאחיות. תמר
הבכורה- ג'טי, הגר- מיילי, אני-סיילי וכנרת- כנסי.
 |
| From אראונד אנאפורנה |
בכל מקרה הגר וכנרת עשו אחורה פנה ואני ותמר נשארנו והמשכנו לעבר הפאס בלב כבד.
היום שאחרי הפרידה היה קצר, היתה עליה מאוד תלולה של עוד 300 מטר מה שהביא אותנו לישון בגובה 4850 מטר, קריר משהו... ניצלנו את היום לעלות על עוד איזו פסגה כדי לעזור לגוף להתאקלם לקראת היום הגדול... בערב הגיעו עוד מלא אנשים והסתבר לי שכולם על התרופה נגד המחלת גבהים ואני התחלתי ממש להילחץ שאולי גם אנחנו צריכות... אבל הרגשנו בסדר אז לא לקחנו. ב-19 כבר כולם הלכו לישון כי היה קור מטורף וכולם קמים מאוד מוקדם למחרת. קשה להגיד שממש ישנו, זה לא גובה סימפטי מידי, כל שינוי תנוחה במיטה מלווה בקוצר נשימה...
בכל מקרה למחרת קמנו ב-4 לפנות בוקר מתרגשות ולחוצות, אכלנו ארוחת בוקר וקצת אחרי 5, עם אור ראשון יצאנו לדרך בדרכנו לפאס.
 |
| From אראונד אנאפורנה |
הסיבה שיוצאים כל כך מוקדם היא כי מתחילות רוחות מאוד חזקות וממליצים לעבור כמה שיותר מהר. בכל מקרה, גם בשעות האלה היו רוחות מאוד חזקות והיה קרררר... אין ספק שזה היה האתגר הפיסי והמנטלי הכי גדול שהיה לי בחיים. כל הזמן הייתי ממש לחוצה שאם אני מרגישה רע וחייבים לרדת זה אומר שגם תמר תהיה חייבת לרדת.
כשדיטריס, הפורטר שנשאר איתנו אמר שנשארה רק עוד חצי שעה לפסגה כבר היינו באקסטזה. ראינו מרחוק את הדגלים הצבעוניים וקיפצנו מרוב התרגשות מה שהביא כמובן לקוצר נשימה...
אומרים שאם במישור החוף יש 100% חמצן זמין לגוף, בפאס יש 50% מה שאומר שהלכנו ממש ממש לאט ובכל זאת התנשפנו..
אחרי טיפוס של קצת יותר מ-3 שעות הגענו לפסגה- גובה 5416 מטר! אין לי מילים לתאר את הרגשת הסיפוק המטורפת שהרגשנו. פשוט אושר שעמדנו במשימה בהצלחה.
.jpg) |
| From אראונד אנאפורנה |
.jpg) |
| From אראונד אנאפורנה |
בפאס לא נשארנו יותר מידי זמן כי זה לא בריא לגוף והתחלנו בירידה. היה סיוט אחד ארוך. ירידה מאוד תלולה של 1700 מטר, כאבים מטורפים בברכיים. כשסוף סוף הגענו למוקטינת הכפר הבא כבר בקושי יכולנו לעמוד. פשוט כואב! נחנו קצת, אכלנו ולמחרת התחלנו את המסע בחזרה לפוקרה רק שעשינו את זה בנסיעה.. כיף! קשה לקרוא לנסיעות פה בנפאל סימפטיות, יצאתי עם כמה סימנים כחולים אבל זה כבר היה בקטנה. בלילה השני ישנו במקום שנקרא טטופני. איזה כפר מפנק! האטרקציה המרכזית שם היא המעיינות החמים ואחרי טרק כל כך ארוך לא היה דבר טוב מזה. מים בטמפרטורה של כמעט 40 מעלות כשבחוץ קר וכשכל הגוף כואב. היה מעולה!
 |
| From אראונד אנאפורנה |
למחרת סוף סוף הגענו לפוקרה, איזה כיף! היה הכי כיף בעולם אבל גם כיף להיות אחרי. לחזור למחירי בדיחה, לנוחות, לנוח קצת.
אני ותמר העברנו יומיים של רביצה, מנוחה והרבה אוכל טוב ואתמול סוף סוף התאחדנו עם כנרת והגר שחזרו מהמסע. רק אז גילינו כמה הגר היתה חולה וכמה חכמות הן היו שהן יצאו עם אור ראשון. זאת פשוט מחלה ממש מפחידה!
ערב שישי עשינו בבית חבד אחרי שעזרנו בבישולים במהלך היום, היה מאוד נחמד וכמובן שהאוכל היה מעולה...
עכשיו אנחנו כולנו יחד בפוקרה, מעבירות את הזמן בכיף. אני צריכה לעשות כמה בירורים בקשר להתנדבות ולהגיע לכמה החלטות.
מאחלת לכולם שבת שלום!
אוהבת מאוד וכמובן שמתגעגעת!
נשיקות, נאוי.
