קצת נעלמתי בזמן האחרון, בהמשך תבינו למה...
פעם אחרונה שעדכנתי בדיוק חזרנו מהלונג ביי בויאטנם. יומיים אח"כ כבר היינו על רכבת לילה (עם מיטות כמובן) לסאפא- עיירה הררית, ממש בצפון ויאטנם, ליד הגבול עם סין. הגענו לשם השכם בבוקר ולקחו אותנו למלון (הזמנו מראש טיול מאורגן של 3 ימים ). מבחוץ המלון היה נראה ממש מצ'וקמק ואני התחלתי לדאוג.. נכנסנו פנימה ומנהל המלון ניגש לדבר איתנו. התברר שפתחו את המלון באותו היום, עדין היו קצת שיפוצים ואנחנו האורחים הראשונים. הצוות היה כ"כ מקסים, להוט לרצות ולעזור, העיקר שנהיה מרוצות. הרגשנו כמו מלכות! קיבלנו חדר מקסים- כמו צימר: הכל מעץ- קירות, תקרה, רצפה, רהיטים- פשוט תענוג! ירדנו לארוחת בוקר מפנקת במיוחד, בופה מכל הבא ליד כשהשף עומד שם ורק מחכה שנבקש דברים. לא בדיוק טיול תרמילאים טיפוסי... :-) שבעות ומאושרות הלכנו לישון קצת. בצהריים פגשנו את המדריכה שלנו ויחד עם עוד כמה חבר'ה יצאנו לכפר הנקרא קאט קאט. האיזור של סאפא פשוט מדהים- מלא טרסות אורז בכל מיני צבעים (זמני הבשלה שונים..), הרים, עמקים ופשוט נוף משגע.

From post 4

בערב חזרנו למלון לעוד ארוחה מפנקת. למחרת יצאנו לטרק של יומיים. היה קצת מבאס כי הראות היתה מחורבנת בבוקר אבל לאט לאט התבהר קצת ונהנינו מאוד מהנוף. ביקרנו בכמה כפרים ואחה"צ הגענו להום סטיי שלנו. לי ולכנרת יצאת לשבת ולדבר עם מדריך של 2 אוסטרים שהיו שם. דיברנו על ויאטנם- השחיתות, פוליטיקה, היסטוריה. היה ממש מדכא לשמוע על החיים הקשים וחסרי התקוה שלהם. עצוב.
בלילה ירד גשם ממש חזק ולכן למחרת הכל היה בוצי. הלכנו על הטרסות אורז, מבוססים בבוץ, מקוים מכל הלב לא ליפול למים שהקיפו אותנו משני הצדדים, היה קצת מלחיץ...

From post 4

בערב הגענו בחזרה למלון ולמחרת פשוט הסתובבנו בעיירה. יחד עם עומר (בחור שפגשנו כל הזמן בצפון ויאטנם), קנינו פירות ועשינו פיקניק במקום יפיפה שמצאנו. בערב שוב רכבת לילה, הפעם בחזרה להנוי. יחד איתנו בתא היו 2 בחורים אוסטרליים שפשוט קרעו אותנו מצחוק במשך שעה, מופע סטנד אפ ממש...
בהנוי היה לנו יום לשרוף לפני הטיסה לתאילנד אז החלטנו להיות מתורבתות ולנסוע למוזיאון האתני שלהם (כן, כן הורים- נסעתי מרצוני למוזיאון...). היה די משעמם וחתכנו משם די מהר...
למחרת על הבוקר עלינו על מטוס לבנקוק. יום וחצי שופינג וחבילה במשקל 9 קג בדרך לארץ...
משם טסנו לקטמנדו, בירת נפאל. הגענו לשדה תעופה בבנקוק שעתיים לפני והתברר שאפילו לא פתחו עדיין דלפקים. הזהירו אותנו מראש שהחברה הנפאלית חאפרים ככה שלא התרגשנו יותר מידי, חיכינו בסבלנות. בסופו של דבר התברר שהטיסה נדחתה ב-3 שעות ובגלל זה נתנו לנו תלושים לארוחת צהריים- היינו כל כך מאושרות!
בערב עלינו על המטוס (רק נפאלים וישראלים..) והתברר שהוא חצי ריק. התחלנו ללכת למקומות שלנו עד שהחלטנו שזה טיפשי כי תכלס אפשר לשבת בכל מקום.. החלטנו שאם כבר טסים אז שיהיה בסטייל והלכנו בעידודה של הדיילת לשבת בשורה הראשונה עם אין סוף מקום לרגליים! פשוט ליגה של טיסה!!!

From post 4

נחתנו בקטמנדו ב-19, שדה התעופה הבינלאומי של נפאל, הוא היה פשוט נטוש! אין חנויות, אין אנשים, זה הרגיש כאילו אנחנו באיזו תחנת רכבת נידחת מהמאה הקודמת.. עלינו על מונית יחד עם הגר ותמר והגענו לגסט האוס שם התברר שגם 3 בנים מהטיסה הגיעו לאותו מקום. כנראה כי הגענו מהנוי, קטמנדו לא היתה כ"כ נוראית בעינינו (לפחות בהתחלה..) למרות שהיא מאוד רועשת וצפופה. אחרי שהגענו התברר שיש ממש בעיות חשמל ולכן יש חשמל רק 4-6 שעות ביום.
בד"כ באמצע הלילה.. ולכן הניתוק הממושך- למצוא אינטרנט כשאין חשמל זה סיפור וגם האינטרנט כל הזמן נופל- מאוד מעצבן.. עברנו לחיות עם פנסים צמודים אלינו והמון נרות בכל מקום. אחרי כמה ימי מנוחה והתאפסות בקטמנד יצאתי יחד עם הגר, תמר, תום ורונן (החבר'ה מהטיסה) לטרק ה"אגמים הקפואים". כנרת היתה אמורה באותו זמן לצאת עם אמיר, הבחור השלישי לטרק אחר.
הטרק היה מדהים! אי אפשר לתאר במילים בכלל. אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. יצאתי עם המון חששות כי הייתי מצוננת ועולים ממש גבוה ופחדתי שהרגליים שלי לא יעמדו בטרק של שבוע אבל היה פשוט מעולה! חוויה מטורפת! ביום השלישי נקלענו לסופת שלגים בגובה 4000 מטר ולכן נשארנו יום וחצי בתוך הגסט האוס המתפרק מעץ, מכורבלים מסביב לאח. אחרי הרבה תפילות, יום אחרי היה מקסים ובוססנו בשלג עד לאגמים, נזהרים שלא להחליק לתהום..
את הפאס(המקום הגבוה ביותר ברכס) לא יכולנו לעבור כי השלג היה בגובה מותניים ולא היינו ערוכים לזה ולכן עשינו אחורה פנהוירדנו ביומיים את מה שעלינו ב-4.
יצאנו לטרק יחד עם 2 פורטרים מדהימים שסחבו את הציוד הכבד שזה שידרוג רציני מימי ניו זילנד העליזים...

From post 4

From post 4

From post 4

אחרי שחזרנו לקטמנדו, התארגנו ונסענו לנגראקוט- כפר שהיינו אמורים לראות בו את כל עמק קטמנגו, שקיעה וזריחה. כמובן שהיתה ראות מחורבנת אז סתם היו לנו יומיים נחמדים. בנסיעה חזרה לקטמנדו החלטנו שלשם החוויה ניסע על גג האוטובוס. אחד הבנים שם מוסיקה ברמקולים והיה ממש כיף (וגם קצת מפחיד..). למחרת נפרדתי מכל החבר'ה (אל דאגה, רק ליום...( ונסעתי לפוקרה להתאחד עם כנרת אחרי כמעט שבועיים בנפרד. היה כמובן איחוד מרגש, הרבה השלמות וחיבוקים והיום כבר כל החבר'ה הגיעו ואנחנו שוב עולם יחד. אני וכנרת מתכננות לצאת לטרק של שבועיים- שלושה וכרגע בדילמה גדולה של אם לצאת עם החבר'ה שיוצאים בימים הקרובים כדי להמנע מיציאת מצריים שתהיה מיד אחרי הסדר או לעשות את הסדר ולצאת עם כל עם ישראל אחרי... דילמה גדולה, נראה מה יהיה.
בכל מקרה נפאל פשוט אדירה והנפאלים מקסימים- כיף, כיף, כיף!!!

מאחלת לכולם חג שמח, ממש אשתדל להחזיר מיילים לפני שאצא לטרק הבא.
אוהבת מאוד ומתגעגעת בטירוף! נשיקות!!!