נתחיל מהסוף להתחלה- חזרתי בשלום מעוד הרפתקאה מטורפת תוצרת נפאל...
פעם אחרונה שכתבתי התלבטתי מאוד אם לצאת לטרק לפני או אחרי ליל הסדר. החלטנו לצאת לפני כי רצינו לצאת עם החבר'ה שעשיתי איתם את הטרק הקודם. הבנים ברגע האחרון דחו את היציאה ביום ולכן יצאתי עם תמר, הגר וכנרת התוספת החשובה :-) ובליווי דורגה ודיטריס הפורטרים היקרים.
קשה לכתוב חוויות מטרק של שבועיים אבל אנסה בכל זאת.. סכ"ה כל הסיפור כולל נסיעות- 16 יום, מתוכם 13 ימי הליכה, עליה לגובה של 5416 מטר! שאת הטירוף של הגובה אני לא יכולה להסביר בכלל. פשוט חוויה מטורפת!! חלק מה-13 ימים של הליכה הלכנו די מעט מה שהשאיר די פנאי להתחרדן בשמש ולהנות מההרים המטורפים מסביבנו. באיזשהו שלב הפסקנו לקרוא לזה טרק וקראנו לזה "נופש אנפורנה" :-)
הערב השני היה ליל הסדר. תמר המלכה דאגה להביא מבית חב"ד הגדה ומצות ולקנות מצרכים לחרוסת. וככה מצאנו את עצמנו יחד עם עוד 8 ישראלים, אי שם בהרי ההימלאיה הנפאלים קוראים את ההגדה, שרים שירים ואוכלים מצות וחרוסת שהכנו וקיבלה המון מחמאות..
אחד הקטעים המצחיקים היה כשהפורטרים הצטרפו אלינו לשירת "אחד מי יודע" אחרי שתמר עבדה קשה כדי ללמד אותם במהלך ההליכה באותו יום.
היה ערב מוצלח ומהנה אך גם די הזוי...

From אראונד אנאפורנה

From אראונד אנאפורנה

From אראונד אנאפורנה

*מי חד העין ששם לב שמתוך 12 ישראלים יש 2 משגבניקיות?! עולם קטן..
יום אחרי, לקראת סוף יום ההליכה- נפתחו שערי שמיים והלכנו בגשם סוער. היה כמובן ממש מבאס, הגענו רטובות לגמרי אבל מזל ששאה הטרק היה מז"א מעולה.
הנופים בטרק היו פשוט משגעים ומאוד מגוונים- המון הרים מושלגים הקיפו אותנו והיה כיף שממש ראינו את ההתקדמות ואיך לאט, לאט אנחנו כמעט בגובה שלהם.
אחרי שבמשך 8 ימים עקבנו אחרי השלטים למנאנג היינו מאושרות להגיע לכפר. מנאנג נמצא בגובה 3500 מטר וחייבים להישאר בה אקסטרה יום בשביל לתת לגוף להתאקלם לגובה כי בימים
שאחרי העליה בגובה מאוד מהירה.

From אראונד אנאפורנה

כיוון שכולם שוהים במנאנג לפחות יום וחצי יש שם כל מיני הפתעות מאוד נעימות שכמובן ניצלנו עד תום... קודם כל מאפיות מעולות! אמנם היינו רק יום וחצי אבל הספקנו לטעום לא מעט מהמאפים והעוגות. תענוג! בצהריים של היום הראשון הלכנו להרצאה שרופאים מעבירים בנושא מחלת גבהים. מה אני אגיד, יצאנו די מפוחדות... זו מחלה ממש מסוכנת שתכלס אם לא תופסים בזמן את הסימפטומים ויורדים מהר בגובה, מתים...
ביום מנוחה שם אני וכנרת הסתובבנו בכפר שנמצא במקום מדהים, שיחקנו קצת עם הילדים ואחהצ הלכנו יחד יחד עם כל הבנות לראות סרט ב"קולנוע" נער החידות ממומבאי, קיבלנו פופקורן ותה וכל זה תמורת 7 ש"ח...
ממנאנג החלטנו להיות בנות אחראיות ולהקשיב לעצת הרופאים ולכן במקום לעבור את הפאס אחרי 2 לילות, ישנו 3 לילות לפני היום הגדול.. רק שלצערנו זה לא נגמר כמצופה. בלילה השני אחרי מנאנג הגר ממש לא הרגישה טוב וגם לכנרת היו כאבי ראש ולכן אחרי לילה שאף אחת מאיתנו לא ישנה מרוב לחץ (כי חייבים במצב כזה לרדת בגובה כמה שיותר מהר) עם אור ראשון נפרדנו מאחיותנו.
הסבר קצר על עניין האחיות.. מסתבר שבנפאל לכל אח או אחות במשפחה יש שם תואר על פי הגיל. הפורטרים נתנו לנו את השמות המתאימים לפני הגיל שלנו וככה בעצם הפכו אותנו לאחיות. תמר
הבכורה- ג'טי, הגר- מיילי, אני-סיילי וכנרת- כנסי.

From אראונד אנאפורנה

בכל מקרה הגר וכנרת עשו אחורה פנה ואני ותמר נשארנו והמשכנו לעבר הפאס בלב כבד.
היום שאחרי הפרידה היה קצר, היתה עליה מאוד תלולה של עוד 300 מטר מה שהביא אותנו לישון בגובה 4850 מטר, קריר משהו... ניצלנו את היום לעלות על עוד איזו פסגה כדי לעזור לגוף להתאקלם לקראת היום הגדול... בערב הגיעו עוד מלא אנשים והסתבר לי שכולם על התרופה נגד המחלת גבהים ואני התחלתי ממש להילחץ שאולי גם אנחנו צריכות... אבל הרגשנו בסדר אז לא לקחנו. ב-19 כבר כולם הלכו לישון כי היה קור מטורף וכולם קמים מאוד מוקדם למחרת. קשה להגיד שממש ישנו, זה לא גובה סימפטי מידי, כל שינוי תנוחה במיטה מלווה בקוצר נשימה...
בכל מקרה למחרת קמנו ב-4 לפנות בוקר מתרגשות ולחוצות, אכלנו ארוחת בוקר וקצת אחרי 5, עם אור ראשון יצאנו לדרך בדרכנו לפאס.

From אראונד אנאפורנה

הסיבה שיוצאים כל כך מוקדם היא כי מתחילות רוחות מאוד חזקות וממליצים לעבור כמה שיותר מהר. בכל מקרה, גם בשעות האלה היו רוחות מאוד חזקות והיה קרררר... אין ספק שזה היה האתגר הפיסי והמנטלי הכי גדול שהיה לי בחיים. כל הזמן הייתי ממש לחוצה שאם אני מרגישה רע וחייבים לרדת זה אומר שגם תמר תהיה חייבת לרדת.
כשדיטריס, הפורטר שנשאר איתנו אמר שנשארה רק עוד חצי שעה לפסגה כבר היינו באקסטזה. ראינו מרחוק את הדגלים הצבעוניים וקיפצנו מרוב התרגשות מה שהביא כמובן לקוצר נשימה...
אומרים שאם במישור החוף יש 100% חמצן זמין לגוף, בפאס יש 50% מה שאומר שהלכנו ממש ממש לאט ובכל זאת התנשפנו..
אחרי טיפוס של קצת יותר מ-3 שעות הגענו לפסגה- גובה 5416 מטר! אין לי מילים לתאר את הרגשת הסיפוק המטורפת שהרגשנו. פשוט אושר שעמדנו במשימה בהצלחה.

From אראונד אנאפורנה

From אראונד אנאפורנה

בפאס לא נשארנו יותר מידי זמן כי זה לא בריא לגוף והתחלנו בירידה. היה סיוט אחד ארוך. ירידה מאוד תלולה של 1700 מטר, כאבים מטורפים בברכיים. כשסוף סוף הגענו למוקטינת הכפר הבא כבר בקושי יכולנו לעמוד. פשוט כואב! נחנו קצת, אכלנו ולמחרת התחלנו את המסע בחזרה לפוקרה רק שעשינו את זה בנסיעה.. כיף! קשה לקרוא לנסיעות פה בנפאל סימפטיות, יצאתי עם כמה סימנים כחולים אבל זה כבר היה בקטנה. בלילה השני ישנו במקום שנקרא טטופני. איזה כפר מפנק! האטרקציה המרכזית שם היא המעיינות החמים ואחרי טרק כל כך ארוך לא היה דבר טוב מזה. מים בטמפרטורה של כמעט 40 מעלות כשבחוץ קר וכשכל הגוף כואב. היה מעולה!

From אראונד אנאפורנה

למחרת סוף סוף הגענו לפוקרה, איזה כיף! היה הכי כיף בעולם אבל גם כיף להיות אחרי. לחזור למחירי בדיחה, לנוחות, לנוח קצת.
אני ותמר העברנו יומיים של רביצה, מנוחה והרבה אוכל טוב ואתמול סוף סוף התאחדנו עם כנרת והגר שחזרו מהמסע. רק אז גילינו כמה הגר היתה חולה וכמה חכמות הן היו שהן יצאו עם אור ראשון. זאת פשוט מחלה ממש מפחידה!
ערב שישי עשינו בבית חבד אחרי שעזרנו בבישולים במהלך היום, היה מאוד נחמד וכמובן שהאוכל היה מעולה...
עכשיו אנחנו כולנו יחד בפוקרה, מעבירות את הזמן בכיף. אני צריכה לעשות כמה בירורים בקשר להתנדבות ולהגיע לכמה החלטות.


מאחלת לכולם שבת שלום!
אוהבת מאוד וכמובן שמתגעגעת!
נשיקות, נאוי.

קצת נעלמתי בזמן האחרון, בהמשך תבינו למה...
פעם אחרונה שעדכנתי בדיוק חזרנו מהלונג ביי בויאטנם. יומיים אח"כ כבר היינו על רכבת לילה (עם מיטות כמובן) לסאפא- עיירה הררית, ממש בצפון ויאטנם, ליד הגבול עם סין. הגענו לשם השכם בבוקר ולקחו אותנו למלון (הזמנו מראש טיול מאורגן של 3 ימים ). מבחוץ המלון היה נראה ממש מצ'וקמק ואני התחלתי לדאוג.. נכנסנו פנימה ומנהל המלון ניגש לדבר איתנו. התברר שפתחו את המלון באותו היום, עדין היו קצת שיפוצים ואנחנו האורחים הראשונים. הצוות היה כ"כ מקסים, להוט לרצות ולעזור, העיקר שנהיה מרוצות. הרגשנו כמו מלכות! קיבלנו חדר מקסים- כמו צימר: הכל מעץ- קירות, תקרה, רצפה, רהיטים- פשוט תענוג! ירדנו לארוחת בוקר מפנקת במיוחד, בופה מכל הבא ליד כשהשף עומד שם ורק מחכה שנבקש דברים. לא בדיוק טיול תרמילאים טיפוסי... :-) שבעות ומאושרות הלכנו לישון קצת. בצהריים פגשנו את המדריכה שלנו ויחד עם עוד כמה חבר'ה יצאנו לכפר הנקרא קאט קאט. האיזור של סאפא פשוט מדהים- מלא טרסות אורז בכל מיני צבעים (זמני הבשלה שונים..), הרים, עמקים ופשוט נוף משגע.

From post 4

בערב חזרנו למלון לעוד ארוחה מפנקת. למחרת יצאנו לטרק של יומיים. היה קצת מבאס כי הראות היתה מחורבנת בבוקר אבל לאט לאט התבהר קצת ונהנינו מאוד מהנוף. ביקרנו בכמה כפרים ואחה"צ הגענו להום סטיי שלנו. לי ולכנרת יצאת לשבת ולדבר עם מדריך של 2 אוסטרים שהיו שם. דיברנו על ויאטנם- השחיתות, פוליטיקה, היסטוריה. היה ממש מדכא לשמוע על החיים הקשים וחסרי התקוה שלהם. עצוב.
בלילה ירד גשם ממש חזק ולכן למחרת הכל היה בוצי. הלכנו על הטרסות אורז, מבוססים בבוץ, מקוים מכל הלב לא ליפול למים שהקיפו אותנו משני הצדדים, היה קצת מלחיץ...

From post 4

בערב הגענו בחזרה למלון ולמחרת פשוט הסתובבנו בעיירה. יחד עם עומר (בחור שפגשנו כל הזמן בצפון ויאטנם), קנינו פירות ועשינו פיקניק במקום יפיפה שמצאנו. בערב שוב רכבת לילה, הפעם בחזרה להנוי. יחד איתנו בתא היו 2 בחורים אוסטרליים שפשוט קרעו אותנו מצחוק במשך שעה, מופע סטנד אפ ממש...
בהנוי היה לנו יום לשרוף לפני הטיסה לתאילנד אז החלטנו להיות מתורבתות ולנסוע למוזיאון האתני שלהם (כן, כן הורים- נסעתי מרצוני למוזיאון...). היה די משעמם וחתכנו משם די מהר...
למחרת על הבוקר עלינו על מטוס לבנקוק. יום וחצי שופינג וחבילה במשקל 9 קג בדרך לארץ...
משם טסנו לקטמנדו, בירת נפאל. הגענו לשדה תעופה בבנקוק שעתיים לפני והתברר שאפילו לא פתחו עדיין דלפקים. הזהירו אותנו מראש שהחברה הנפאלית חאפרים ככה שלא התרגשנו יותר מידי, חיכינו בסבלנות. בסופו של דבר התברר שהטיסה נדחתה ב-3 שעות ובגלל זה נתנו לנו תלושים לארוחת צהריים- היינו כל כך מאושרות!
בערב עלינו על המטוס (רק נפאלים וישראלים..) והתברר שהוא חצי ריק. התחלנו ללכת למקומות שלנו עד שהחלטנו שזה טיפשי כי תכלס אפשר לשבת בכל מקום.. החלטנו שאם כבר טסים אז שיהיה בסטייל והלכנו בעידודה של הדיילת לשבת בשורה הראשונה עם אין סוף מקום לרגליים! פשוט ליגה של טיסה!!!

From post 4

נחתנו בקטמנדו ב-19, שדה התעופה הבינלאומי של נפאל, הוא היה פשוט נטוש! אין חנויות, אין אנשים, זה הרגיש כאילו אנחנו באיזו תחנת רכבת נידחת מהמאה הקודמת.. עלינו על מונית יחד עם הגר ותמר והגענו לגסט האוס שם התברר שגם 3 בנים מהטיסה הגיעו לאותו מקום. כנראה כי הגענו מהנוי, קטמנדו לא היתה כ"כ נוראית בעינינו (לפחות בהתחלה..) למרות שהיא מאוד רועשת וצפופה. אחרי שהגענו התברר שיש ממש בעיות חשמל ולכן יש חשמל רק 4-6 שעות ביום.
בד"כ באמצע הלילה.. ולכן הניתוק הממושך- למצוא אינטרנט כשאין חשמל זה סיפור וגם האינטרנט כל הזמן נופל- מאוד מעצבן.. עברנו לחיות עם פנסים צמודים אלינו והמון נרות בכל מקום. אחרי כמה ימי מנוחה והתאפסות בקטמנד יצאתי יחד עם הגר, תמר, תום ורונן (החבר'ה מהטיסה) לטרק ה"אגמים הקפואים". כנרת היתה אמורה באותו זמן לצאת עם אמיר, הבחור השלישי לטרק אחר.
הטרק היה מדהים! אי אפשר לתאר במילים בכלל. אני לא יודעת מאיפה להתחיל.. יצאתי עם המון חששות כי הייתי מצוננת ועולים ממש גבוה ופחדתי שהרגליים שלי לא יעמדו בטרק של שבוע אבל היה פשוט מעולה! חוויה מטורפת! ביום השלישי נקלענו לסופת שלגים בגובה 4000 מטר ולכן נשארנו יום וחצי בתוך הגסט האוס המתפרק מעץ, מכורבלים מסביב לאח. אחרי הרבה תפילות, יום אחרי היה מקסים ובוססנו בשלג עד לאגמים, נזהרים שלא להחליק לתהום..
את הפאס(המקום הגבוה ביותר ברכס) לא יכולנו לעבור כי השלג היה בגובה מותניים ולא היינו ערוכים לזה ולכן עשינו אחורה פנהוירדנו ביומיים את מה שעלינו ב-4.
יצאנו לטרק יחד עם 2 פורטרים מדהימים שסחבו את הציוד הכבד שזה שידרוג רציני מימי ניו זילנד העליזים...

From post 4

From post 4

From post 4

אחרי שחזרנו לקטמנדו, התארגנו ונסענו לנגראקוט- כפר שהיינו אמורים לראות בו את כל עמק קטמנגו, שקיעה וזריחה. כמובן שהיתה ראות מחורבנת אז סתם היו לנו יומיים נחמדים. בנסיעה חזרה לקטמנדו החלטנו שלשם החוויה ניסע על גג האוטובוס. אחד הבנים שם מוסיקה ברמקולים והיה ממש כיף (וגם קצת מפחיד..). למחרת נפרדתי מכל החבר'ה (אל דאגה, רק ליום...( ונסעתי לפוקרה להתאחד עם כנרת אחרי כמעט שבועיים בנפרד. היה כמובן איחוד מרגש, הרבה השלמות וחיבוקים והיום כבר כל החבר'ה הגיעו ואנחנו שוב עולם יחד. אני וכנרת מתכננות לצאת לטרק של שבועיים- שלושה וכרגע בדילמה גדולה של אם לצאת עם החבר'ה שיוצאים בימים הקרובים כדי להמנע מיציאת מצריים שתהיה מיד אחרי הסדר או לעשות את הסדר ולצאת עם כל עם ישראל אחרי... דילמה גדולה, נראה מה יהיה.
בכל מקרה נפאל פשוט אדירה והנפאלים מקסימים- כיף, כיף, כיף!!!

מאחלת לכולם חג שמח, ממש אשתדל להחזיר מיילים לפני שאצא לטרק הבא.
אוהבת מאוד ומתגעגעת בטירוף! נשיקות!!!

אז קצת על הרפתקאותינו בויאטנם. כמו שכתבתי פעם שעברה, הגענו הישר לעיירה הנקראת הוי אן ובילינו שם 5 ימים בעיקר כי לא רצינו עוד נסיעות ארוכות...
בלאוס כל פעם שהגענו למקום חדש והורידו אותנו בתחנת אוטובוס לקחנו טוק טוק למרכז. בהויאן לעומת זאת יש רק אופנועים.. טוב, לא ממש היתה ברירה, אחרי התמקחות עלינו על אופנועים כשלא היה לנו ברור מה הולך להיות על התיקים הגדולים. הנהגים שמו אותם לפניהם, ברווח עם הכידון והיתה נסיעה קצת מלחיצה בהתחשב בעובדה שתיקים ממש גדולים הסתירו לנהגים את שדה הראיה.. אבל תכלס היה ממש כיף.
בהוי אן יש עשרות אם לא מאות חנויות בגדים ונעלים- בוחרים דוגמא, בד, צבע וכו' ותופרים בגדים על פי המידה. בגדול כמובן שזה נשמע נפלא ומהנה, בפועל כאב ראש גדול! החלטות אף פעם לא היו הצד החזק שלי וכל בחירה כזאת לקחה לי איזה שעה.. פלא שכנרת לא הכניסה לי איזו כאפה כבר.. את היומיים הראשונים העברנו במדידות ובחירה. תפרו לי מעיל קצר, מעיל ארוך ושמלה ויצא אחלה.

From pics

בימים האחרים שכרנו אופניים ונסענו לים. בויאטנם בקושי יש רכבים אלא בעיקר אופניים ואופנועים וכולם פשוט צופרים כ-ל הזמן. כמובן שגם אנחנו צילצלנו בפעמון האופניים פשוט כי זה מצחיק...
באחד הערבים עשינו קורסון בישול. בישלנו איזה 5 מנות והיה ממש נחמד. שפיות מהוללות לא יצאנו אלא בעיקר שבעות..

From pics

מהויאן נסענו באוטובוס שינה להנוי, העיר הגדולה בצפון.
לפני שהגענו לויאטנם כל הזמן הזהירו אותנו שהויאטנמים ממש לא נחמדים ורמאים. אני דוקא חושבת שרובם נחמדים ולא ממש יצא לנו להתקל באנשים לא נחמדים אבל בנסיעה נתקלנו ברמאות שמדברים עליה. 7 קמ לפני הנוי האוטובוס עצר באמצע שום מקום והנהג טען שהרכב התקלקל. במקרה היה שם ואן שאסף את כל הויאטנמים ובמקרה היה שם נציג של איזה מלון בעיר שהציע לנו כל מיני הצעות. בסופו של דבר התגלגלנו ב-3 אוטובוסים מקומיים עד שהגענו למרכז העיר ותכלס היה לנו מזל כי חוץ מקצת עצבים לא היה נורא מידי.
מהנוי עשינו שיט של 3 ימים בהלונג ביי. פשוט מקום מרהיב, אין מילים. את היום הראשון העברנו בעיקר בשיט וביקרנו במערת נטיפים גדולה. למחרת הגענו לאי קאט בה למלון הכי מפנק שהיינו בו עד היום. עשינו מסלול הליכה לא ארוך מידי, טיפסנו וטיפסנו עד שהגענו לפסגת
העולם. היה מדהים. ביום השלישי עשינו את כל הדרך חזרה להנוי. היו אחלה 3 ימים.

From pics

כרגע אנחנו בהנוי, עיר מגעילה, רועשת, מלוכלכת ומלאה כלי רכב. לחצות פה את הכביש- סכנת נפשות.. פעם ראשונה שאנחנו אומרות- עיר במזרח, ככה זה.. בלאוס לא נתקלנו בכאלה דברים.
היום בערב אנחנו נוסעות לסאפא שהיא ממש בצפון ויאטנם ונעשה טרק של כמה ימים. אני מניחה שפעם הבאה אני אכתוב כבר מנפאל כי עוד שבוע אנחנו כבר שם.

מאחלת חג שמח! מקוה שהתחפשתם וחגגתם כמו שצריך!
אוהבת ומתגעגעת!

שוב אני מדווחת מהשטח..
רוצה להתחיל בתודה לכל מי שהחזיק אצבעות בקשר לנסיעה, זה פעל! אחרי יום בונטיאן עיר הבירה בו ביקרנו בשער הנצחון והרגשנו לרגע כמו באירופה,

From laos

עלינו על אוטובוס לילה (10 שעות) לפקסה. מה אני אגיד על הנסיעה- תענוג! כשקנינו את הכרטיסים שאלו אותנו אם אנחנו רוצים לנסוע בישיבה או בשכיבה. לא ידענו בדיוק מה זה אומר אבל ברור שבשכיבה.. עלינו על האוטובוס ולא היו בו כסאות בכלל, רק מיטות! שמחים ומבסוטים התמקמנו במיטות שלנו והתחלנו בנסיעה. כמה דקות אחרי תחילת הנסיעה עברו וחילקו ארוחת ערב (אורז כמובן) וכדי שלא נהיה צמאים חלילה- בקבוקי מים והרי ידוע שכל ארוחה מסיימים בקינוח ולכן כל אחד מאיתנו קיבל חופן סוכריות.. אין דברים כאלה!

From laos

הנסיעה עברה בכיף, בשינה בעיקר. בבוקר אחרי שהתרעננו במגבות הלחות שחילקו הגענו לפקסה. תכלס, פקסה עיר משעממת. בילינו שם יום אחד כדי להוציא ויזה לויאטנם ולמחרת נסענו לקיאט נון. קיאט נון הוא כפר קטנטן, עשינו בו טיול פילים שהיה מאוד נחמד. הפילפילון שלנו היה קצת מצונן וכל הזמן התעטש על כנרת, היא פשוט רוססה... זה היה כל כך מצחיק! (כמובן שאחרי שירדנו גילינו שהוא פשוט מתיז על עצמו כדי להתקרר..).

From laos

בכפר אין בכלל גסט האוסים ולכן עשינו "הום סטיי"- ישנו אצל משפחה מקומית. הגענו למשפחה שלנו וגילינו שהם לא מבינים מילה באנגלית..בעיה.. על הקיר היו הסברים בקשר להום סטיי ומה אפשר לעשות איתם. החלטנו שאנחנו רוצות לעזור להם לבשל אבל לא הצלחנו להסביר להם את זה.. קצת מתוסכלות יצאנו להסתובב בכפר ופגשנו את מי שארגן את ההום סטיי, בחור שמדבר אנגלית וביקשנו ממנו שיכתוב לנו על דף בלאית את מה שאנחנו רוצות. חזרנו למשפחה, הראינו להם את הדף ונלקחנו ל"מטבח" (צריף). ראינו איך מכינים את הסטיקי רייס שהלאים אוכלים בוקר צהריים וערב. נתנו לנו לשבור את הביצים ולהכין אותן. כנרת הכינה מקושקשת (קצת מלחיץ להדליק אש בתוך מבנה מעץ..) וכולם פשוט עמדו ובהו בה..לא ממש הבינו מה היא עושה (הלאים תמיד מכינים סוג של ביצי עין).

From laos

היתה אחלה ארוחת ערב. אח"כ ישבנו עם הילדים וראינו איזו טלנובלה.. והלכנו לישון באיזה 20:00. בבוקר חיכתה לנו בדיוק אותה ארוחה ומה שהיה ממש חמוד מצידם הוא שהם הכינו את הביצים בדיוק איך שכנרת הכינה ערב קודם. למרות שבכלל לא תכננו לאכול, אכלנו. 7:30 בבוקר ואנחנו אוכלות אורז.. נפרדנו מהמשפחה ברגשות מעורבים. מצד אחד היה מאוד נחמד וחווייתי אבל מצד שני מאוד מתסכל כי לא יכולנו לתקשר איתם בכלל.
מהכפר נסענו ל-4000 האיים, הנקודה הדרומית ביותר בלאוס, על גבול קמבודיה. מרוב שהנהר רחב נוצרים המון איים אך רק 33 מהם מאוכלסים. התמקמנו באי שנקרא דון דט. התכנון היה לרבוץ שם איזה שבוע אבל החום היה פשוט בלתי נסבל. 37 ביום, 34 בלילה ואין מזגן או אפילו מאוורר מהסיבה הפשוטה שאין חשמל.. בעיקר רבצנו במים כדי לברוח מהחום. באחד הימים שכרנו אבובים ואני ממש נסחפתי רחוק מהחוף ולא הצלחתי להלחם בזרם. זה היה די מלחיץ אבל בסוף נופפתי לסירת דייגים והם החזירו אותי לחוף. חמודים. יום אחרי שכרנו אופניים ונסענו לאי השכן (גשר מחבר בניהם) והדרך היתה פשוט מדהימה. אין ספק שזה אחד המקומות היפים בלאוס אבל החום הבריח אותנו ולכן אחרי 3 ימים עלינו קצת צפונה לכפר שנקרא טד לו. איזה קסם של מקום! ישנו בבונגלו חמוד מול נוף שאי אפשר לתאר במילים:

From laos

From laos

From laos

ממש מעט תיירים ותכלס פשוט רבצנו כל היום במפלים ושיחקנו עם תומם וסופיה הילדות המתוקות שאימצו אותנו.. היה המקום המושלם לסיים בו חודש מדהים בלאוס.
משם נסענו לויאטנם. אני אחסוך מכם את הרפתקאת הנסיעה.. אחרי 28 שעות בדרכים
הגענו אתמול סוף סוף להוי-אן. מקום מדהים ואנחנו ממש מרוצות. נהיה פה כמה ימים כי התעייפנו מכל הנסיעות ואת ההרפתקאות בויאטנם תקראו כבר בפוסט הבא.

ולסיום חידה.. מי החיה המסתתרת בתמונה?!... כלב? חזיר?

From laos

אוהבת מאוד!

סבדי (שלום) יקיריי:
מלואנג פרובנג המשכנו למונג נוי- איזה קסם של מקום!

From laos post 2

מונג נוי הוא כפר על הנהר וצריך לשוט בסירה כדי להגיע אליו. איך שהגענו וירדנו מהסירה, התאהבתי במקום- היה בו משהו ממש נעים ונחמד. את הלילות בכפר ישנו בבונגלו על שפת הנהר עם מרפסת וערסל- היה אדיר!
ביום השני, יחד עם ה"חבורה" שלנו (2 אוסטרלים, 2 צרפתים ואיטלקי שגר בצרפת מה שיוצר מבטא ממש מצחיק..) שכרנו 2 סירות שטנו במעלה הנהר.

From laos post 2

עצרנו באיזה כפר שממש הרגשתי כאילו אנחנו התיירים הראשונים שמגיעים למקום. בילדים ממש אחזה התרגשות והם התרוצצו אחרינו. צילמנו אותם והראנו להם את התמונות והם ממש התלהבו מזה. הצטערנו שאין לנו דרך לתקשר איתם יותר מלהגיד שלום ולשאול איך קוראים להם.

From laos post 2

בהמשך היום נהגי הסירות דגו ארוחת צהריים. בזמן האוכל הנהג המבוגר שהיה גם סוג של מדריך סיפר לנו על החיים בלאוס בזמן מלחמת ויאטנם (התחבאו במערה במשך 8 שנים ואכלו עשבים ופקעות(, היה מאוד מעניין. הלאים שותים מלא אלכוהול ובמיוחד לאו-לאו, המשקה המקומי וכמובן שהם שתו הרבה בזמן האוכל ומזל שהנהר רחב כי זגזגנו כל הדרך בחזרה לכפר...
יום אחרי הלכנו ברגל ל-2 כפרים נוספים, הדרך היתה יפיפיה- שדות אורז, הרים ומזג אוויר מקסים.
למחרת אריאל ממש רצה לחזור לחקור איזו מערה שדילגנו עליה בשל המחסור בפנס אבל אני ויתרתי בשל רגל פצועה (אל דאגה, לרגל ולי שלום..) והעברתי את היום בקריאה בערסל מול הנהר- תענוג!
את מונג נוי עזבנו בצער רב והמשכנו צפונה ללואנג נמטה- בחזרה לציוויליזיה.. (מונג נוי מנותקת וחשמל יש רק כמה שעות ביום). הגענו לגסט האוס מקסים, ממש מלון וכל זה בשביל 13 ש"ח, אין דברים כאלה! לואנג נמטה לא כל כך מרגשת (חוץ מהחדר שישנו בו כמובן..) ולכן המשכנו למונג סינג- כפר קטן ממש ליד הגבול עם סין. אמנם התושבים לאים אבל מאוד מלוכסנים ונראים סינים.
במונג סינג משכנו כליה (במונחים לאים) כדי לסבסד את הטרק שיצאנו אליו יחד עם מדריך צמוד.. היום הראשון של הטרק היה מעולה. התחלנו בטיפוס ממש לא קל (הכה בי איך התנוונתי בחודשים האחרונים) אבל ורן המדריך הכין לנו מקלות הליכה מבמבוק ובסוף סיימנו את העליה בהצלחה. במהלך היום ראינו מפלים ונופים ממש יפים.

From laos post 2

אחה"צ הגענו לכפר בו העברנו את הלילה בבית של ראש הכפר (בקתת עץ פשוטה אם תהיתם..).
השלב הבא היה להתקלח.. הלאים עם מאוד שמרן, הלאיות לא מסתובבות בגופיות ובטח שלא בבגד ים. המקלחת הכפרית היא בעצם צינור שיוצאים ממנו מי נהר קפואים וכולם מתקלחים ביחד- גברים, נשים וילדים. הנשים מקלחות עם מאין סדין שמקיף אותן לגמרי וממש לא ברור לנו איך הן יוצאות נקיות משם.. אני וכנרת קיבלנו אישור להתקלח עם בגד ים והאנשים לא כל כך ידעו איך לעכל את זה.. היתה חוויה מעניינת. על הפרטיות של הלאים אין מה לדבר בכלל. קשה לקלוט את זה בכלל! רעננים ונקיים (?!) ישבנו לאכול ארוחת ערב מפנקת. אחרי האוכל הגיע זמן המסאז'. כן, כן- באו בנות האקה לבושות בלבוש המסורתי ועשו לנו מסאז'! ליגה אחרי יום של הליכה מאומצת. אני קיבלתי את המסאז'יסטית האגריסיבית מכולן אבל רוב הזמן זה היה ממש נעים.. בשאר הזמן זה היה די אלים אבל מצחיק...
אחרי המסאז' הלכנו לכפר ליד כי היתה בו מסיבה גדולה. התקבלנו שם כאילו היינו אורחי כבוד- מיד הביאו שולחן, כיסאות ומלא אוכל ואלכוהול. היה ערב בהחלט חוויתי ומאוד משעשע.
באיזשהו שלב בערב, כשהתחילו הריקודים (הלאים רוקדים כל כך מצחיק!) ניגש איזה בחור לאי עם חבר שלו ורצה שאני ארקוד איתו.. כמובן שגררתי איתי את כנרת כדי שאני לא אתפדח לבד.. ורק אז קלטתי שהם רוקדים סלואו.. לא היה יותר כיתה ו' מזה, בחיי! אני וכנרת היינו עסוקות בעיקר בלהתפקע מצחוק.. מסכנים הבחורים. בריקודי זוגות אח"כ כבר רקדתי עם כנרת, פשוט הולכים בזוג במעגל ועושים כל מיני תנועות מצחיקות עם הידיים. בסוף הערב היו ריקודי שורות- כל הילדים התקבצו ורקדו. הריקוד הראשון היה "ריקוד השורות", אותו אחד שרוקדים בארץ ובעולם.זה היה מפתיע, מעניין מי לימד אותם.
היום השני של הטרק היה קצת מעצבן. עברנו בכל מיני כפרים והנשים עטו עלינו כדי שנקנה כל מיני דברים שהם הכינו.סוף היום היה נחמד יותר- הלכנו בשדות אורז ובמבוק והיה יפה.
סכה הטרק היה מאוד חווייתי ונחמד.

בינתיים קיבלנו החלטה שאחרי שהגענו לגבול הצפוני ביותר, הגיע הזמן לבקר בגבול הדרומי ביותר (קמבודיה) ובכלל לבלות קצת בדרום לאוס.
המסע מהצפון אל הדרום ארוך ומפרך. אתמול אחרי נסיעה של 4 שעות והמתנה של עוד 4 עלינו על אוטובוס שלקח אותנו לוינטיאן, עיר הבירה. כמובן שלא יצאנו בזמן אבל מילא. אחרי 10 דק נסיעה עלו רעשים מטרידים מהאוטובוס שבק חיים. באסה רצינית. אחרי שעה וחצי הביאו אוטובוס חלופי ויצאנו שוב לדרך. הנסיעה היתה מזעזעת! עד 23:00 היה קריוקי לאי בקולי קולות, אחרי זה כל הלילה היתה מוסיקה וב-6:00 בבוקר כנראה שהחליטו שישנו מספיק ושמו שוב את ערוץ הקריוקי. גם כן מדינת עולם שלישי.... בכל מקרה, אחרי 17 שעות שאני לא מאחלת לאף אחד הגענו. אנחנו מתאוששים והיום בלילה שוב נסיעה של 11 שעות (היא אמורה להיות נורמלית יותר, תחזיקו אצבעות!).
אוהבת מאוד!

אחרי 5 חודשים בארץ (בעצם 4 עם הגיחה לארה"ב), יצאתי להרפתקאה חדשה ומרגשת! הטיסה עברה סבבה, הכיסא לידי היה ריק וכמובן שאימצתי אותי כדי שלא ירגיש בודד.. חשבתי שאני אהיה קצת שוקיסטית בבנקוק אבל דוקא לא הרגשתי שהיא היתה כל כך מגעילה. התמקמנו שם מהר ויצאנו לעשות "קצת" שופינג- קראנו לזה רק מה שהכרחי לטיול... מהר מאוד נפלה החלטה לעצור לעוד כמה ימים בבנקוק בדרך לנפאל כדי להשלים קצת פערי שופינג.. עם כאלה מחירים אי אפשר לחשוב פעמיים..
למחרת התפנקנו במסאז' תאילנדי איכותי (למרות שהיא כמעט תלשה לי את האוזניים!) ובערב עלינו על אוטובוס לילה ל-לאוס! 12 שעות מאוחר יותר הגענו לגבול, טפסים-עניינים וברוכה הבאה ללאוס המדהימה. על וינטיאן עיר הבירה דילגנו בעקבות המלצות חמות והגענו הישר אל ואנג ויאנג, סוג של עיירת נופש. האטרקציה המרכזית בה היא אבובים על נהר המקונג, כשמצידי הנהר "פאבים" וכל מיני מקומות לעצור בהם- לאכול, אומגות וכו'. האנשים מהפאבים ממש דגים אותך ומושכים פנימה. היה פשוט אדיר! (סלייפ, כשאני חוזרת לארץ אתה אחראי לארגן שדה נחמיה..).

From New Folder

כשעצרנו לארוחת צהריים איזו משפחה לאית ניגשה אלינו כי היא ממש רצתה להצטלם איתנו.. זה היה ממש משעשע, בוק שלם עשו איתנו.

From New Folder

הלאים אנשים מקסימים והילדים פשוט מהממים!
למחרת עשינו טיול אופניים לאיזו מערה ולבלו לאגון. הרכיבה היתה כיפית (במישור ובירידה), בעליה קצת פחות.. המים היו בצבע כחול יפיפה ובהחלט היה שווה את המאמץ. למחרת, כיוון שכאב לנו כל הגוף עשינו שוב אבובים, רביצה במים ובשמש- היה אחלה.
עוד קטע בואנג ויאנג הוא שבכל המסעדות רואים חברים (הסדרה). בהתחלה זה ממש מוזר ולא קשור אבל בסוף מתרגלים וזה דוקא נחמד.
אנחנו (אני , כנרת ואריאל- בחור ישראלי שאימצנו עוד בנסיעה מתאילנד) בלואנג פרובנג. עיר מאוד סימפטית, יש בה תחושה מאוד כפרית ובל נשכח את שוק הלילה הססגוני... :-)
אתמול נסענו למפלים 30 קמ מדרום לעיר- עולים הרבה וכל הזמן יש עוד ועוד מפלים והמים פה פשוט בצבע כל כך יפה. בערב, בזמן שאני וכנרת חיכינו לאריאל שיסיים עם האינטרנט ניגשו אלינו 2 ילדים לאים בני 10 והפציצו אותנו בשאלות, תרגלו עלינו את האנגלית שלהם. הם היו כל כך חמודים שקנינו מהם צמידים ממש מכוערים- וכמובן שיש תמונה למזכרת.

From New Folder

לאוס פשוט מדהימה, אני ממש נהנית ממנה- נוף יפה, אנשים טובים, ושייק פירות בכל מקום... מה עוד צריך בחיים?!
אוהבת, נשיקות!